<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב זביד מנהרדעה</h1>
<h2>דף עב:</h2>
רב זביד מנהרדעה לא זהו רב זביד סתם ובדור אחד היו דהכי גרסינן בפ"י יוחסין [קדושין ע"ב ע"ב] אמימר שרי ליה להונא בר נתן למיסב איתתא ממחוזיתא א"ל רב אשי לאמימר מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל [וכו'] והא בי רב כהנא לא מתני הכי ובי רב פפי ובי רב זביד לא מתני הכי ואפילו הכי לא קבלה משום דשמיעא ליה מרב זביד מנהרדעא ש"מ דשניהם היו בימי אמימר. ונ"ל לפי שאמימר מנהרדעא כדאיתא בחזקת הבתים [ב"ב ל"א ע"א] אנא מסבי נהרדעא אנא וסביריה לי דטוען וחוזר וטוען וכן נמי בפ' המפקיד [ב"מ ל"ה ע"א] אמר אמימר אנא מסבי נהרדעא אנא וסבירא לי דשומא הדרא לעולם. הילכך נראה דמדרב זביד מנהרדעא קיבל ורבו היה דהא אע"ג דאמר ליה רב אשי (לרב) [דרב] כהנא ורב פפי ורב זביד סתם לא סביר' להו הכי ואפילו הכי סמך על רב זביד מנהרדעא ש"מ דקים ליה לאמימר כרב זביד מנהרדעא דחכם מופלא היה וראוי לסמוך עליו. וגם אמימר היה רגיל לומר הל' משמיה דרב דימי מנהרדעא כההיא דגיטין פ"ב [י"ט ע"ב] אמ' אמימר משמיה דרב דימי מנהרדע' הני בי תרי דיהבי גיטי קמיהו צריכי למקרייה ובההיא דאילו טריפות הל' דנפולה אמר אמימר משמיה דרב דימי מנהרדעא נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים, ובכמה דוכתי כי מנהרדעא (היו) [היה] ושימש רב זביד ורב דימי ושימש לפניהם. וכן כתבתי למעלה בסדר אמימר כי רב דימי מנהרדעא רבו היה, אבל ההלכות לא הזכרתי, ורב זביד מנהרדעא היה רבו של רב כהנא כדאיתא בכמה דוכתא אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא כדאי' בפ"א דבב"ק הל' חמשה תמים וחמש מועדין [ט"ז ע"א] וכן במרובה הל' השוחט בשבת [ע"א ע"ב] ובכמה דוכתא [יבמות י"ח ע"ב], ורב כהנא שהיה רגיל לומר כך הוא רב כהנא שהיה רבו של רב אשי כאשר נוכיח בע"ה בסדר כהנא. ורב זביד מנהרדעה היה זקן מרב זביד סתם חבר לרב פפא היה כמו שכתבתי ורוב שמועותיו של רב זביד במקום שאינו חולק ובמקום שאינו מתרץ פירכות אלא שבא לפרש שמועות פשוטות רובן משמו של רבא מה שאין כן ברב זביד מנהרדעה. ורב זביד סתם אגב מעשה נח נפשיה כדאיתא באין מעמידין [ע"ז ל"ח ע"ב] ר' חייא פרוראה איקלע לבי ריש גלותא אמרן ליה ביצה צלויה מאי אמר להו חזקיה ובר קפרא שרו פי' והם רבותיו של ר' יוחנן והל' כמותן, אמר להו רב זביד לא תציתו ליה הכי אמר אביי הלכה כר' יוחנן אשקיוה לרב זביד נגוטא דחלא ונח נפשיה משום דעבדי דריש גלותא פרוצין היו וכשהחמיר עליהן שלא ימסרו לגוים ביצים לצלות המיתוהו בשתיית החומץ. הרי ביררנו כי רב זביד מנהרדעה היה אמימר תלמידו, אבל רב זביד סתם גרס' במס' ביצה פ' י"ט [כ"ב ע"א] אמימר שרא למיכחל עינא מגוי בשבת איכא דאמרי דאמימר גופיה כחל עינא מגוי בשבתא א"ל רב אשי לאמימר מאי דעתך דאמר רב עולא בריה [דרב] עילאי עושין כל צורכי חולה ע"י גוי בשבת וכו' עד א"ל לרב זביד נמי קשיא ליה ושני ליה מסיע אין בו ממש אלמא אמימר היה (מודה) [מורה] בפני רב זביד סתם, ורב זביד סתם שרי למיבעל בתחילה בשבת ואיכא דאמרי רב זביד גופא בעל בתחילה בשבת [כתובות ז' ע"א].
